(1951-2023)

חבר ויו"ר הוועד המנהל, עמותת "אהבה" 2014-2022

יעקב (ג'קי) אבן – קווים לדמותו (דברים מאת המשפחה:)
יעקב אפשטיין נולד בחיפה בשנת 1951 בן לאביבה ולאפרים, ז"ל, ואח ליגאל יבל"א. בשנות ילדותו המוקדמת מתגוררת המשפחה ברח' הלל שבהדר ומרבית שנות ילדותו עוברות בבית שברחוב רענן, שם גרה משפחתו בשכנות לסבתו מרים וסבו אהרון אגררי, ז"ל. יעקוביק הצעיר לומד בבית הספר ה"עממי" "הרצל" עוד לפני שזה נקרא "יסודי". בנערותו לומד בתיכון " עירוני ה' " במגמה הומנית ואת עיקר זמנו הפנוי הוא מבלה בשבט "צופית" של הצופים, שם גם יקבל את הכינוי “ג׳קי״. כשהוא בשכבה הבוגרת הוא מעביר את הידע שצבר לשכבות הצעירות, ובין סנדות, חבלים ומחנות קיץ, הוא מכיר לראשונה את החניכה הצעירה פסי (פנינה) מאיר, שלימים יישא לאישה.
ברוח המדינה הצעירה הוא מעברת את שם המשפחה אפשטיין לאבן ערב הגיוס לצה״ל. בשנת 1969 ג'קי מתגייס לחטיבה 7 של השריון, מסיים מסלול כלוחם ויוצא לקורס מפקדי טנקים. לימים הוא מתחיל קורס קצינים, אך חולה בצהבת, נושר מהקורס ועובר להדרכה בביה"ס לשריון. ג'קי יחתום קבע מספר חודשים כרס"פ. לאחר שחרורו נרשם ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, אלא שאז פורצת מלחמת יום כיפור והוא נקרא למילואים. הגדוד שלו משתתף בלחימה באופן פעיל בקרבות מול המצרים בגזרת סיני וג'קי נשאר בשירות מילואים כ10- חודשים בסה"כ. בשנת 1975 ג'קי ופסי נישאים ועוברים לבאר שבע ללימודים – ג'קי ילמד הנדסאות תעשיה וניהול ופסי הוראת חינוך גופני. בב"ש גם ייוולד בנם בכורם שרון וכשיעברו לקריות ייוולד הבן הצעיר אורי. את רוב שנותיו ג'קי יעביר בבנק איגוד, תחילה כמורשה חתימה, ועם הניסיון והותק – יקודם לסגן מנהל סניף באשדוד ולאחר מכן למנהל סניף נהריה. ג'קי יסגור מעגל כשיקבל לידיו את ניהול סניף חיפה ראשי ויגיע עד לתפקיד של ״ראש ענף בנקאות קמעונאית״ בהנהלה הראשית של הבנק בתל אביב. כשייצא לגמלאות ג'קי ירבה לטייל בארץ ובעולם עם אשתו והחברים וגם ליהנות עם הנכדים, ילדיהם של שרון ומירי, דניאל הבכורה ומעוז הצעיר. דניאל אף נהגה לבקר בכפר אהבה ולרכוב על הסוסה עדן. גם לשעות הפנאי בפנסיה ג'קי יצוק משמעות ויתנדב בכפר אהבה משנת 2014. תחילה כמתנדב במשפחתון ובאסיפה הכללית ושנה מאוחר יותר יתבקש, ייעתר וגם ייבחר ליו"ר הוועד המנהל. ג'קי יישא בתפקיד עד לאוגוסט 2021, אז יצא לחופשה כדי להיאבק במחלת הסרטן, בתקווה שיחזור, אבל לאסוננו, המחלה הכריעה אותו בשנת 2023 והוא לא זכה לשוב לכפר אהבה.

(1936-2022)

חבר הוועד המנהל ויו"ר ועדת בנייה, עמותת "אהבה"
(2014-2022)

מיכה לוינשטיין – קווים לדמותו (דברים מאת המשפחה:)
מיכה נולד בתאריך 28.06.1936 בבית החולים "שערי צדק", ירושלים. כן, כן. צבר ישראלי, קצין וג'נטלמן, ולא יקה יליד גרמניה, כפי שרובכם חשבתם. ·בגיל 6 חודשים עשו הוריו "רילוקיישן" לאלכסנדריה, לאחר שאביו המהנדס, אלפרד לוינשטיין, קיבל משרה בחברה, שייצרה גגות מנחושת. מיכה הפעוט למד ב"ויקטוריה קולג,"'בו למד פעוט נוסף בשם חוסיין בן טלאל, לימים מלך ירדן. בשנת 1946 עם פלישת רומל לאפריקה, חזרה המשפחה לקריית ביאליק. ·את שירותו הצבאי עשה מיכה בחיל האוויר וכמובן ששירת ונמנה עם כוחות המילואים והשתתף בכל מלחמות ישראל. דרגתו בעת השחרור – רב סרן.
בשנת 1964 סיים מיכה את לימודי ההנדסה במוסד האקדמי “The Institute for Production Engineers” אשר בבירמינגהם, אנגליה.
המהנדס הצעיר מיכה הצטרף למשרד התכנון ההנדסי של אביו כמהנדס מן המניין. המשרד עסק בתכנון מערכות, בעיקר בתחום החימום וההסקה התעשייתית, ומוצרים כגון תנורי חימום ומבערי גז תעשייתיים.·בשנת 1969 נפטר אלפרד, אביו של מיכה, ובשנת 1973 הפך משרד התכנון למפעל יצרני, שמקום מושבו היה באזור התעשייה של קריית ביאליק. בשיאו העסיק המפעל כ200- עובדים. המפעל נסגר, למעשה נרכש ע"י חברת "תעבורה," והועבר לאזור התעשייה של כרמיאל בשנת 2000. לנוסעים בכביש עכו-חיפה לכיוון צפון – אם תפנו מבטכם ימינה, קצת לפני הפניה שמאלה לרפא"ל, תוכלו לראות עדיין את השלט מתנוסס על גבי המבנה המרכזי של המפעל.·מיכה ניחן בראייה הנדסית יוצאת דופן, כמו גם בחוש הומור, השמור לעיתים רק לו. בכל פרויקט שביצע ביקש תמיד לראות את סט התכניות המלא של הפרויקט, הניח אותן זו לצד זו, אך במבטו כבר ראה אותן זו על גבי זו. "מדוע החלטת למקם את מטף הכיבוי האוטומטי בתוך תעלת האוורור בציר "?A8 הוא שואל את המתכנן המופתע. "למה שאתקין אותו בתוך תעלת האוורור"? שואל המתכנן. "שים את התכניות של צנרת הכיבוי ושל תעלות האוורור זו על גבי זו ותיראה למה" עונה לו מיכה. מיכה היה מהנדס בחסד, בעל ידע רב בתחומי האוורור, החימום והמיזוג, ויסודי עד מאד. אחד שחלק, שיתף ולימד מן הידע הרב והעצום שלו ומניסיונו את כל מי שרק רצה לשמוע, להקשיב וללמוד. מהנדסים צעירים בתחילת דרכם מעידים, שהוא זה שתמך בהם בתחילת דרכם או נתן להם את ה"דרייב" וה"פוש" להמשך הדרך בתחום. הנה כמה ציטוטים של כאלה שהצטלבה דרכם בדרכו (וישנם עוד רבים:).… "הכרתי את מיכה לאורך שנות עבודתי במקצוע. למדתי ממנו ונהניתי לראות עד כמה יסודי ומקצוען היה. גאווה למשפחה ולמקצוע". (מהנדס אבי מנשה – מנכ"ל ובעלים, א.מ. אינטרנשיונל) "מיכה היה עמוד תווך בלימוד שלי את המקצוע בתחילת דרכי. לעולם לא אשכח אותו כאדם וכמקצוען." (מהנדס איל שדמי – מנכ"ל אלקטרה גרינטק כיום, אז מהנדס צעיר/מנהל פרויקטים בחברת אלקטרה) "מיכה – מהנדס וג'נטלמן מהמעלה הראשונה. הייתה לי הזכות הגדולה לעבוד תחת מיכה לפני קרוב ל40- שנה, למדתי ממיכה רבות. הלך בזאת לעולמו נצר למקימי התעשייה בארצנו. יהיה זכרו ברוך". (מהנדס יוסי מלאכי – משב ארדן פרויקטים כיום, אז מהנדס צעיר בחברת א. לוינשטיין הנדסת אוורור והסקה בע"מ) "איש יקר ומיוחד, השאיר אחריו עשייה מדהימה ורבת השפעה בתעשייה של ארץ ישראל והרבה זיכרונות בליבי". (מהנדס יובל דגני – מנכ"ל, י. דגני הנדסה וניהול פרויקטים)
שנת 2021 נפתחת. מיכה בן ה-85 עדיין עובד יומיים-שלושה בשבוע, לעיתים גם מחוץ לבית. פרויקט בבסיס סודי של צה"ל. מהנדס צעיר של משרד הביטחון אינו מסכים עם התכנון של מיכה ומבקש להביא בורר, מהנדס מטעמו. הוא מתקשר למהנדס על מנת לקבוע אתו. המהנדס שואל אותו: "את מי אני בא לבקר"? וכשהוא שומע את מי, הוא עונה לצעיר: "בוא תחסוך למדינה כסף ותעשה בדיוק את מה שהוא אומר לך לעשות. "החודש דצמבר, השנה ,2021 ומיכה זוחל בחללים טכניים ומטפס על גגות כמו בן 18 בפרויקט נוסף, הפעם בבית חולים "זיו" בצפת. בסוף חודש זה הכריז חגיגית על צאתו לגמלאות. ·מיכה היה בן, אב וסב אוהב וקשוב עד מאד. ידע להאזין ולהעניק את מלוא תשומת הלב למי שמולו, להשיא עצה, להציע עזרה והיטה אוזן קשבת וגם יד תומכת בעת צורך. תמיד, ובקביעות יומית, שבועית או כל תדירות אחרת, היה מתקשר להתעניין בשלומך ולשמוע מה עובר עליך… למיכה היו תחביבים רבים, כשהבולטים היו איסוף בולים, האזנה למוסיקה (בעיקר קלאסית, אבל לא רק) וטיולים בארץ וברחבי העולם. תחומי העניין שלו היו מגוונים, כשהבולטים בהם הם היסטוריה, גיאוגרפיה ואוכל טוב. בטיול ברומא מיכה היה מתעכב ליד כל פסל, כתובת וכל שריד עתיק, שנקרה בדרכו, ובכלל – הוא מאד אהב לטייל. בתחילתה של שנת 2022 מתגלה המחלה, זו שכולם מפחדים ממנה. הסרטן מקנן בגופו. מיכה יושב מול הרופא המבשר. הרופא שואל אותו: "יחסית לגילך, אני רואה שאינך מרבה לבקר אצל רופאים"? ושוב, למרות הבשורה המרה, מיכה משיב לו בחוש ההומור המיוחד שלו: "עכשיו יש לי זמן להיות חולה"!!! מס' חודשים נאבק מיכה במחלה בצלילות גמורה ובטיפול מסור של המשפחה האוהבת בביתו, מבלי להיות מאושפז כמעט בכלל. בתאריך ,06.10.2022 לעת ערב, ולאחר שנפרד בדרכו שלו מכל אחד ואחד מאתנו, עצם את עיניו והותיר חור ענק ועצום בלבנו. נזכור אותו לעד – המשפחה.

1939-2024

רענן נולד בליברפול, אנגליה רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. הוא נולד בשם רודני, בן אמצעי לנעמי ודייוויד גלסר, אח קטן לסידני שהפך לשמעון, ואח גדול לארנולד שהפך לאברהם.

הוא למד בבית ספר יהודי וב"חדר", ובשבתות וחגים נהג לפקוד עם הוריו את בית הכנסת השכונתי.
נעמי ודייב החליטו להעניק לילדיהם חיים חדשים במדינת היהודים, בה יש שמש כל השנה.
הם הגיעו תחילה למעברה בבת גלים, שם שהו מעל שנה, ולאחר מכן עברו לשיכון בעכו, ומשם לנהריה.
את השם רענן הוא קיבל מהמורה שלו, שקבעה שהוא צריך שם עברי מודרני. הוא תמיד סיפר שגם אם היא היתה מציעה את השם עבדאללה הוא היה מסכים, כי הוא עוד לא ידע עברית.
כשרענן היה בן 13, אביו התאשפז לתקופה ארוכה עקב מחלת השחפת, ושלושת הבנים עברו לכפרי נוער של עליית הנוער. רענן העביר את שנות נעוריו בקבוצת "הבונים" של כפר הנוער אלוני יצחק, בעבודה חקלאית ובלימודים. הדגש כמובן היה על העבודה. רק שנים ארוכות לאחר מכן הוא השלים לימודים גבוהים של מינהל עסקים.
רענן התגייס לצה"ל והיה לחייל ומדריך. בסוף השירות הוא נקלע לבסיס קצין העיר חיפה ושם התאהב בחיילת חנה גסטר.
כעבור זמן קצר הם התחתנו, הביאו לעולם את שרון, שלומית ומיכל וקבעו את ביתם בקרית ביאליק.
לאורך השנים רענן עבד בתפקידים שונים ונסע הרבה ברחבי הארץ והעולם. בכל תפקידיו לקח על עצמו אחריות יתרה, כפי שחונך.
הנתינה היתה שלובה בחייו לאורך כל ימיו. רענן שירת במילואים בגאווה ובמסירות למעלה משלושים שנה במוצבי חזית הצפון, רוב השנים בתור קצין קישור לאו"ם.
הוא התנדב שנים רבות כחבר בועד המנהל בכפר הנוער "אהבה", ותרם שם הרבה מזמנו ויכולותיו.
הוא סייע גם לקליטת עלייה מארצות אמריקה הלטינית, ביחד עם חנה אשתו.
לאחר פטירת אביו דייב, רענן מצא חיבור מחודש למסורת היהודית והשתלב בקהילה המסורתית הקריות, על פי מנהג אביו. הוא היה לחבר פעיל בקהילה ותרם גם לה מכישוריו.
לרענן היה ידע רב בתחומים רבים, הוא היה רחב אופקים וכמעט ולא קיים נושא שהוא לא היה יכול לתת עליו הרצאה.
רענן טייל הרבה ברחבי העולם והתעניין בכל דבר שפגש בדרכו. הוא תמיד היה אומר שסגנון הטיול המועדף עליו הוא "להיכנס לאוטו ולנסוע" – וכך מגיעים למקומות מופלאים שאינם בהכרח אתרי התיירות שכולם מכירים. רענן וחנה טיילו כך במדינות רבות, והספונטניות הזו הובילה אותם למקומות מרתקים ולמפגשים אנושיים מרגשים.
רענן אהב מאד להאזין למוזיקה קלאסית, וכמובן ללהיטים של גדולי הזמרים והלהקות של פעם.
היה לרענן גם כישרון מוזיקלי טבעי, הוא מעולם לא למד לנגן או לקרוא תווים, אבל הוא ידע לנגן משמיעה בכל כלי שהונח לפניו. הוא התייחס ליכולת הזו בשוויון נפש, כאילו כל אחד אחר היה מסוגל לקחת כלי נגינה כלשהו ולהפיק ממנו מנגינות.
רענן ירש מאביו ידיים טובות. הוא היה יצירתי, ואהב לתקן, לבנות, להרכיב ולמצוא פתרונות לכל בעיה. הוא עשה זאת בכל הזדמנות.
בתקופת הפנסיה החל רענן להתעניין בצילום, וכמובן גם את זה הוא למד והתמקצע. האהבה לצילום השתלבה באהבתו לטיולים, והוא צילם תמונות נהדרות בטיולים ברחבי הארץ והעולם.
רענן אהב לכתוב, אהב ללמד, אהב לטפח את הגינה, אהב לסגור את היום עם סרט רומנטי עם אשתו ("לנקות את הראש"), ואהב את מכבי חיפה. ובעיקר אהב אותנו.
הוא עזר לכולנו בכל הזדמנות. כל משאלה קטנה שאי פעם צייצנו לידו – הוא מיד הפך למציאות לפני שבכלל הספקנו לומר שלא צריך. הוא תמיד היה בסביבה "במקרה" בדיוק כשהיינו צריכים טרמפ או עזרה במשהו, גם אם זה בקצה השני של הארץ, או העולם.
רענן היה איש שעשה כל דבר עד הסוף, לא היתה אצלו חצי עבודה. הוא היה חרוץ במידה מעוררת השתאות, דקדקן, ואחד כזה שטוב בכל מה שהוא עושה – פשוט כי אם הוא עושה משהו, הוא כבר ידאג להיות בו טוב.
רענן היה הישראלי היפה, ציוני בכל רמ"ח איבריו, שהתחיל במעברה ובנה את עצמו ואת משפחתו במו ידיו החזקות.
הוא היה איש שמח, אוהב אדם, חכם, מצחיק, שנון ואהוב על כל מי שזכה לפגוש אותו.
איש משפחה למופת, שטיפח מערכת יחסים מיוחדת עם כל אחד מבני המשפחה.

—
סבא,
אנחנו מבטיחים לך שהמשפחה שהקמת יחד עם סבתא תישאר תמיד אוהבת, מלוכדת ושמחה.
נמשיך לעטוף את סבתא באהבה ולהיות שם בשבילה כמו שאתה היית במשך 61 שנות נישואיכם.
היום אפשר לחייך ולהגיד שמכל הסרטים הרומנטיים שראיתם ביחד שוב ושוב, הסרט היפה ביותר הוא סיפור האהבה שלכם.
השארת בחיים של כולנו חותם עמוק מכפי שמילים יוכלו לתאר, ותמשיך לחיות בתוכנו לנצח.
כמו שלשמחתנו זכינו להגיד לך,
"שיעור האהבה שלימדת אותנו – למדנו אותו היטב".
אוהבים אותך עד אין סוף,
המשפחה שלך

רענן בן 8, ליברפול.

⁠1 באוגוסט 1963, חתן צעיר ביום חופתו

לוס אנג׳לס 2017, ביום נישואי הנכדה שירה

⁠רענן חובב צילום

חנה ורענן, חופשה באי טרניף