(1933-2026)

חבר הוועד המנהל ויו"ר ועדת בנייה, עמותת "אהבה"
(1933-2026)

יחיאל נולד בפברואר 1933 בשכונת בורוכוב בגבעתיים, כבנם הצעיר של יהושוע ובתיה צ'ובינסקי-דרור.
אחיו הגדולים, אברהם (אמציה) ויהודה (צ'ובה), היו גדולים ממנו בכמה שנים, אך הוא אהב לשהות בחברתם. יחיאל למד בבית הספר (בית החינוך) היסודי של "זרם העובדים" בשכונת בורוכוב, וכמו כל ילדי השכונה – היה חבר ב"נוער העובד".
יחיאל אהב לספר, שכנער אהב לתופף והיה משתתף במצעדי האחד במאי, שנערכו בתל אביב. כשהוא תופף, אחיו היו רצים לצידו ושומרים עליו, שלא יפגע מאנשי תנועת "בית"ר", שהיו ימניים בתפיסותיהם והתנגדו גם לפעילות זו.
בהגיעו לגיל 16, החליטו הוריו להעבירו לקיבוץ שפיים כ"ילד חוץ". חילה – כך קראו לו בשפיים – הפך במהרה לנער משמעותי ומוביל, הן בקבוצת הגיל שלו והן בחברת הילדים כולה. יחיאל למד בבית החינוך הקיבוצי של "זרם העובדים" בשפיים, היה בוגר המחזור הראשון ועל כך הייתה גאוותו.
בשירותו הצבאי היה בגדנ"ע, ולאחר מכן, כשהתאפשר לו, עשה הסבה לשריון.
לאחר שירותו הצבאי התנדב יחיאל לשנת שירות שלישית, 'חינוכית', בחטיבת "בני הקיבוץ המאוחד" ובהמשך – חזר לשפיים ועשה רישיון על משאית "מק" גדולה וכבדה.
בשפיים הכיר יחיאל את דליה, בת הקיבוץ, ונוצרה ביניהם חברות עמוקה, שהובילה בהמשך לנישואין ולהקמת המשפחה. ליחיאל ולדליה נולדו שלושה ילדים – נטע, טל וערן.
בשלהי שנות החמישים ובתחילת שנות השישים גויס יחיאל ל"מוסד" להעלאת יהודי מרוקו. על פעילות זו, שהתרחשה מספר פעמים, ועל שליחויות נוספות, שעשה במסגרת זו – לא שיתף. הוא שמר על חשאיות והיה גאה בכך.
פעילותו של יחיאל במוסד "אהבה" החלה בשנת 1971. כעבור מספר שנים, יצא שוב לשליחות של "המוסד" ובשובו לארץ – חזר לניהול "אהבה". היה לו חשוב מאד לקדם את הילדים, ששהו במקום, ולפתוח להם אופקים חדשים לעתיד טוב יותר.
יחיאל, שהיה מחנך בנשמתו, עבד גם בכפרי הנוער – כפר גלים, כפר סילבר וכפר הילדים של המפעל להכשרת ילדי ישראל (מל"י) בכרמיאל. בכל מקום עבד באכפתיות רבה וייצר קשרים משמעותיים, הן עם הצוות והן עם הילדים.
בשנים האחרונות לעבודתו, עבד במשרד החינוך כקב"ט מחוז דרום.
כאשר יצאו יחיאל ורעייתו דליה לגמלאות, הם החליטו לממש חלומות וטיילו בארצות רבות בעולם. הם הכירו תרבויות מיוחדות ושמעו הרבה קונצרטים. במפגשים המשפחתיים הרבים הם הירבו לנגן – דליה בפסנתר ובאקורדיון ויחיאל בתיפוף כפות – והובילו שירה בציבור.
יחיאל שמר לאורך השנים על קשרי חברות טובים עם חניכיו ממוסד "אהבה", עם חניכיו מבלגיה, מתנועת הנוער הציוני, שעלו לארץ, וכמובן – עם חברים מקיבוץ שפיים.
יחיאל שילב בחייו עשייה חינוכית וביטחונית והאמין מאד בדרך בה הלך.
בפברואר 2026, בהגיעו לגיל 93, נפטר ונטמן ברגבי אדמת שפיים.

יחיאל ואשתו דליה

יחיאל ואחיו הבוגרים – אברהם וצובה

יחיאל בתמונת סוף שנה בכפר "אהבה"