(1939-2024)

חבר הוועד המנהל וועדת בנייה, עמותת ״אהבה״ 2014-2022

רענן נולד בליברפול, אנגליה רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. הוא נולד בשם רודני, בן אמצעי לנעמי ודייוויד גלסר, אח קטן לסידני שהפך לשמעון, ואח גדול לארנולד שהפך לאברהם.

הוא למד בבית ספר יהודי וב"חדר", ובשבתות וחגים נהג לפקוד עם הוריו את בית הכנסת השכונתי.
נעמי ודייב החליטו להעניק לילדיהם חיים חדשים במדינת היהודים, בה יש שמש כל השנה.
הם הגיעו תחילה למעברה בבת גלים, שם שהו מעל שנה, ולאחר מכן עברו לשיכון בעכו, ומשם לנהריה.
את השם רענן הוא קיבל מהמורה שלו, שקבעה שהוא צריך שם עברי מודרני. הוא תמיד סיפר שגם אם היא היתה מציעה את השם עבדאללה הוא היה מסכים, כי הוא עוד לא ידע עברית.
כשרענן היה בן 13, אביו התאשפז לתקופה ארוכה עקב מחלת השחפת, ושלושת הבנים עברו לכפרי נוער של עליית הנוער. רענן העביר את שנות נעוריו בקבוצת "הבונים" של כפר הנוער אלוני יצחק, בעבודה חקלאית ובלימודים. הדגש כמובן היה על העבודה. רק שנים ארוכות לאחר מכן הוא השלים לימודים גבוהים של מינהל עסקים.
רענן התגייס לצה"ל והיה לחייל ומדריך. בסוף השירות הוא נקלע לבסיס קצין העיר חיפה ושם התאהב בחיילת חנה גסטר.
כעבור זמן קצר הם התחתנו, הביאו לעולם את שרון, שלומית ומיכל וקבעו את ביתם בקרית ביאליק.
לאורך השנים רענן עבד בתפקידים שונים ונסע הרבה ברחבי הארץ והעולם. בכל תפקידיו לקח על עצמו אחריות יתרה, כפי שחונך.
הנתינה היתה שלובה בחייו לאורך כל ימיו. רענן שירת במילואים בגאווה ובמסירות למעלה משלושים שנה במוצבי חזית הצפון, רוב השנים בתור קצין קישור לאו"ם.
הוא התנדב שנים רבות כחבר בועד המנהל בכפר הנוער "אהבה", ותרם שם הרבה מזמנו ויכולותיו.
הוא סייע גם לקליטת עלייה מארצות אמריקה הלטינית, ביחד עם חנה אשתו.
לאחר פטירת אביו דייב, רענן מצא חיבור מחודש למסורת היהודית והשתלב בקהילה המסורתית הקריות, על פי מנהג אביו. הוא היה לחבר פעיל בקהילה ותרם גם לה מכישוריו.
לרענן היה ידע רב בתחומים רבים, הוא היה רחב אופקים וכמעט ולא קיים נושא שהוא לא היה יכול לתת עליו הרצאה.
רענן טייל הרבה ברחבי העולם והתעניין בכל דבר שפגש בדרכו. הוא תמיד היה אומר שסגנון הטיול המועדף עליו הוא "להיכנס לאוטו ולנסוע" – וכך מגיעים למקומות מופלאים שאינם בהכרח אתרי התיירות שכולם מכירים. רענן וחנה טיילו כך במדינות רבות, והספונטניות הזו הובילה אותם למקומות מרתקים ולמפגשים אנושיים מרגשים.
רענן אהב מאד להאזין למוזיקה קלאסית, וכמובן ללהיטים של גדולי הזמרים והלהקות של פעם.
היה לרענן גם כישרון מוזיקלי טבעי, הוא מעולם לא למד לנגן או לקרוא תווים, אבל הוא ידע לנגן משמיעה בכל כלי שהונח לפניו. הוא התייחס ליכולת הזו בשוויון נפש, כאילו כל אחד אחר היה מסוגל לקחת כלי נגינה כלשהו ולהפיק ממנו מנגינות.
רענן ירש מאביו ידיים טובות. הוא היה יצירתי, ואהב לתקן, לבנות, להרכיב ולמצוא פתרונות לכל בעיה. הוא עשה זאת בכל הזדמנות.
בתקופת הפנסיה החל רענן להתעניין בצילום, וכמובן גם את זה הוא למד והתמקצע. האהבה לצילום השתלבה באהבתו לטיולים, והוא צילם תמונות נהדרות בטיולים ברחבי הארץ והעולם.
רענן אהב לכתוב, אהב ללמד, אהב לטפח את הגינה, אהב לסגור את היום עם סרט רומנטי עם אשתו ("לנקות את הראש"), ואהב את מכבי חיפה. ובעיקר אהב אותנו.
הוא עזר לכולנו בכל הזדמנות. כל משאלה קטנה שאי פעם צייצנו לידו – הוא מיד הפך למציאות לפני שבכלל הספקנו לומר שלא צריך. הוא תמיד היה בסביבה "במקרה" בדיוק כשהיינו צריכים טרמפ או עזרה במשהו, גם אם זה בקצה השני של הארץ, או העולם.
רענן היה איש שעשה כל דבר עד הסוף, לא היתה אצלו חצי עבודה. הוא היה חרוץ במידה מעוררת השתאות, דקדקן, ואחד כזה שטוב בכל מה שהוא עושה – פשוט כי אם הוא עושה משהו, הוא כבר ידאג להיות בו טוב.
רענן היה הישראלי היפה, ציוני בכל רמ"ח איבריו, שהתחיל במעברה ובנה את עצמו ואת משפחתו במו ידיו החזקות.
הוא היה איש שמח, אוהב אדם, חכם, מצחיק, שנון ואהוב על כל מי שזכה לפגוש אותו.
איש משפחה למופת, שטיפח מערכת יחסים מיוחדת עם כל אחד מבני המשפחה.

—
סבא,
אנחנו מבטיחים לך שהמשפחה שהקמת יחד עם סבתא תישאר תמיד אוהבת, מלוכדת ושמחה.
נמשיך לעטוף את סבתא באהבה ולהיות שם בשבילה כמו שאתה היית במשך 61 שנות נישואיכם.
היום אפשר לחייך ולהגיד שמכל הסרטים הרומנטיים שראיתם ביחד שוב ושוב, הסרט היפה ביותר הוא סיפור האהבה שלכם.
השארת בחיים של כולנו חותם עמוק מכפי שמילים יוכלו לתאר, ותמשיך לחיות בתוכנו לנצח.
כמו שלשמחתנו זכינו להגיד לך,
"שיעור האהבה שלימדת אותנו – למדנו אותו היטב".
אוהבים אותך עד אין סוף,
המשפחה שלך

רענן בן 8, ליברפול

⁠1 באוגוסט 1963, חתן צעיר ביום חופתו

לוס אנג׳לס 2017, ביום נישואי הנכדה שירה

⁠רענן חובב צילום

חנה ורענן, חופשה באי טנריף